לפניי בקשה דחופה שהוגשה ביום 29.1.13 לעיכוב ביצוע של חלק מההחלטות שניתנו בהחלטתי מיום 16.1.13 (להלן:
"ההחלטה"). ההחלטה ניתנה במסגרת הליך של ניהול עיזבון המנוח דוד דודאי ז"ל בפשיטת הרגל (להלן:
"המנוח"). בהחלטה הכרעתי במספר בקשות שהוגשו הן על ידי הנאמן לניהול העיזבון (להלן:
"הנאמן"), כנגד יורשי המנוח: גרושתו, הגב' אסתר דודאי (להלן:
"המבקשת"), ושני ילדיהם (שלושת אלה להלן:
"היורשים" או
"המבקשים"), והן בבקשות של היורשים.
בהחלטה הושתו על המבקשים חיובים כספיים, ובצידם חיובים אחרים. בין אלה, חיוב המשיבים להמציא לנאמן חלק מהמסמכים שנדרשו על ידו, וכן להעביר לנאמן חבילת מניות שבנו של המנוח, המבקש 2, קיבל מהמנוח, ללא תמורה. כן נדחתה בקשת המבקשים לעכב את בדיקת תביעות החוב שהוגשו לנאמן, ונדחו בקשותיהם לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון בפשיטת הרגל ולביטול איסור הדיספוזיציה על נכסים שונים. גם לא ראיתי לקבל את בקשת המבקשת להתיר לה להגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין המנוח, והורתי כי עתירה כאמור, ככל שהמבקשת תחפוץ בה, דינה להתברר בבית המשפט של פשיטת הרגל.
בבקשה שהגישו היורשים לעיכוב הביצוע, נטען כי התקיימו התנאים בהלכה הפסוקה להורות על עיכוב הביצוע, שכן קיימים סיכויים טובים לקבלת בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה, וכי מאזן הנזקים נוטה לטובת היורשים. הנאמן התנגד לטענה, בין היתר, הואיל ולטעמו סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים, ומכל מקום לא יגרמו למבקשים נזקים בעטיים יש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה. בתגובת המבקשים לתגובת הנאמן, נטען בהרחבה על סיכויי ההצלחה הטובים של בקשת רשות הערעור להתקבל, בין היתר, לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 13.3.13, המורה על קבלת תגובה לבקשת רשות הערעור.
ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו לשקול את סיכויי הערעור, כמו גם היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. אפנה לע"א 1208/04
איפרגן נ' כונס הנכסים הרשמי
[2004]:
"
כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה רשאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו לאלתר, והגשת ערעור לכשלעצמה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע. עם זאת, בית המשפט יטה לעכב ביצוע פסק דין אם הסיכויים לקבלת הערעור גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לו נזק בלתי הפיך".
ובע"א 5671/11
אנדרסון מדיקל בע"מ אוניפארם בע"מ
(2011):
"
ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נושא הערעור, ובעל דין שזכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירותיה עם מתן ההחלטה המזכה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר הדין אזרחי 672 (מהדורה עשירית, 2009)). עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין הוא החריג לכלל. על בעל דין המבקש סעד מעין זה מוטל להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור ומאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין טרם הכרעה בערעור יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה בערעור.
ככלל, אציין ששאלת סיכויי הצלחה בערעור מסורה לערכאת הערעור ולא לערכאה הדיונית. משכך, אין מקום שאדרש למחלוקת זו שבין הצדדים, אשר ראוי לה, כאמור, שתיבחן על-ידי בית המשפט של הערעור. עם זאת, ההכרעות מבוססות, בין היתר, גם על התרשמות בית המשפט מהעדויות ובכגון דא, בית המשפט של הערעור אינו נוטה להתערב. בכך יש כדי להעיב על סיכויי ההצלחה של בקשת רשות הערעור. משכך, אתמקד בעיקר במבחן מאזן הנזקים, ביחס לכל אחת מההחלטות שאת ביצוען מתבקש בית המשפט לעכב".
ככלל, שאלת סיכוי ההצלחה בערעור מסורה לערכאת הערעור, משכך לא ראיתי מקום להידרש למחלוקת שבין הצדדים, באשר למבחן זה. עם זאת, אציין כי ההחלטה מבוססת, בין היתר, על התרשמות מהעדויות ובכאלה בית המשפט של הערעור, אינו נוטה להתערב. משכך, אתמקד בעיקר במבחן מאזן הנזקים, תוך בחינת כל אחד ואחד מהעניינים שמבוקש לעכב את ביצועם. אדגיש כי המבקשים עתרו לעיכוב ביצוע של בקשות שהם עצמם הגישו, הגם שכידוע אין עיכוב ביצוע של החלטה שנדחתה, ולכך התייחסות בהמשך ההחלטה.
עיכוב העברת המניות שקיבל הבן מהמנוח, לנאמן
בהחלטה נקבע כי על הבן להעביר לנאמן את המניות שקיבל מהמנוח, בחברה זרה בשם MST, ללא תמורה. המבקשים טוענים שאם הנאמן יקבל את המניות, הוא עלול לממשן במסגרת הליכי פשיטת רגל, וככל שכך, עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך, שכן לא ניתן יהיה להשיב לבן את המניות, באם בקשת רשות הערעור תתקבל.
הנאמן בתגובתו הבהיר כי הוא לא יעשה כל פעולה במניות, למעט בדיקתן ובדיקת מצבה של החברה נשוא אותן המניות, וכי לא יפעל לממשן מבלי שיגיש בקשה לבית המשפט למתן הוראות, בקשות שהיורשים יהיו צד להן, ובכפוף לאישור בית המשפט. יש בעמדת הנאמן דנן, כדי להפיג את החשש הנטען על ידי המבקשים באשר לגורל המניות, אם יועברו לנאמן. בנוסף, סבורני שיש חשיבות להעביר את המניות לנאמן ובהקדם, שכן רק עם קבלתן של אלה, יוכל הנאמן לבדוק את המניות, את שווין, ואת הזכויות שהן מעניקות, וכמתחייב מתפקידו. מעל ומעבר, ככל שלא יעוכב הביצוע של העברת המניות, קיים חשש כי ייעשו פעולות על-ידי הבן, העלולות לפגוע בשווין, כגון הצבעה מכוחן, קבלת דיבידנדים ועוד, שאין בצו איסור הדיספוזיציה שהוצא לגביהן, כדי למנוע כל זאת. להסרת ספק, הנאמן רשאי לבדוק את המניות, זכויותיהן, מצב החברה וכדומה, אך נאסר עליו לממשן ללא קבלת אישור בית המשפט.
המצאת מסמכים
בהחלטה הוריתי ליורשים למסור מסמכים מסוימים מכלל המסמכים שהתבקשו על ידי הנאמן.
המסמכים אותם קבעתי שעל המבקשים למסור לנאמן, הם בין היתר, תדפיסי חשבונות בנק, מסמכים על רכישת נכסים בחו"ל, וכתבי טענות נגד המבקשת בהליכים שונים. אלה, דרושים לנאמן, בין היתר, לשם קיום חקירות ועריכת בירורים, הדרושים לשם איתור נכסי העיזבון, וקידום ההליך. יש לציין כי לנאמן הוגשו תביעות חוב, בסכומים ניכרים, והנושים מצפים, ובצדק, כי הנאמן יקדם את ההליך, יפעל לאיתור הרכוש, יכריע בתביעות החוב, ובאופן שיוכלו לקבל את נשייתם, ככל שהם זכאים לה.
לא התעלמתי מטענת המבקשים בדבר העלויות הכרוכות בהמצאת המסמכים, ובעיקר מסמכים בנקאיים. ככל שמדובר בעלויות ניכרות, אין מניעה כי המבקשים יפנו לבית המשפט שיכריע בשאלה מי יישא בעלויות האמורות, וככל שתוגש בקשה בעניין, תינתן בה הכרעה לגופה.
בשולי סעיף זה אשוב ואציין כי תדפיסי חשבונות הבנק דרושים, בין היתר, כדי שהנאמן יוכל לבדוק את תביעת החוב שהמבקשת עצמה הגישה לנאמן בסך של 30 מיליון ש"ח, וכאמור בסעיף 9.8 להחלטה. משכך, לא ברור מדוע המבקשים מעוניינים לעכב מסירת מסמכים האמורים לשרת אינטרסים שלהם.
תשלומים
המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע התשלומים שחויבו בהחלטה: תשלום מחצית מדי השכירות בסך 235,000 ש"ח שקיבלה המבקשת מהשכרת בית המגורים בסביון לתוכנית הטלוויזיה "דייט בחשכה", ועיכוב תשלום של הוצאות המשפט. בתצהיר המבקשת נטען, בין היתר, כי ביצוע התשלומים האמורים, אם לא יעוכב, יגרום לכך שהמבקשת, תעמוד בפני "שוקת שבורה", שכן לא תוכל לשאת בביצוע התשלומים, המהווים לטענתה מקור למחייתה הבסיסית, לתחזוקת הבית וכלכלת הילדים.